ביקורת לסרט: הנוקמים: סוף המשחק

אזהרה: מכיל קצת ספוילרים לסרט הנוקמים: מלחמת האינסוף (הסרט שמקדים את הנוכחי) במידה ולא ראיתם אותו, יהיה לכם הרבה להשלים לקראת הסרט הזה

*לא מכיל ספוילרים*

הסרט מתחיל מיד לאחר הסרט הקודם, לאחר נקישתו של ת'אנוס באצבעותיו שגרם באופן ישיר למחיקתם של חצי מכלל היצורים החיים ביקום ללא סינון וללא העדפה ואף גרם למותם של הרבה מהגיבורים האהובים ומשפחותיהם. הסרט משקף את המצב לאחר "הכישלון" הגדול במניעת תוכניותו של ת'אנוס והרצון של כולם להמשיך הלאה ולהפסיק להיאחז בעבר אך הקושי הגדול בלוותר על התכנית הגדולה וכן לרדוף אחרי ת'אנוס ולהחזיר את העולם לקדמותו. הסרט דאג להעביר לצופה את הטרגדיה הגדולה שנגרמת באיבוד כל הקרובים שלך ואת חבריך לצוות אך עדיין לשמור על הגוון הקומי שמתאים לכל סרטי מארוול בצורה הישנה והטובה.

הסרט הוא הסרט הרביעי בסדרת הנוקמים אך הסרט ה-22 בכלל היקום הקולנועי של מארוול, ודואג להזכיר לנו את זה בכל מהלכות  בין עם זה בעשרות האזכורים השונים במהלך הסרט או סתם כדי להזכיר לצופה את מי שאבד ואת התחושה המשפחתית שאבדה מהסרטים הקודמים. הסרט נותן לאנשים חסרי ניסיון בסרטי מארוול סרט טוב ומעניין לצפות בו, אך לצופים שהתעניינו בו אפילו קצת יתחילו להרגיש את כל החיבור הרב לדמויות שנוצר בכל מהלך היקום הקולנועי של מארוול ב-11 השנים האחרונות. 

אם מישהו זוכר את הסצנה שלאחר הקרדיטים בסרט הקודם, בו ניק פיורי (מפקד S.H.I.E.L.D לשעבר) שנפגע מנקישתו של ת'אנוס, מזהה את המצב הרע ושולח מסר הצלה לקפטן מארוול (יישות די בלתי מנוצחת שיצא גם סרט בכיכובה לפני הסרט הזה) וגרם "להייפ" מאוד גדול לקראת הקרב הסופי שהיא מצופה לקחת בו חלק בסרט הזה, אך בהסתכלות של סרט שמתפרש על פני שלוש שעות (ודקה) תפקידה של קפטן מארוול היה  יחסית מינורי ולא משמעותי כפי שציפיתי מדמות שגרמה להייפ כזה גדול. אך דמות מפתיעה שכן תפסה פיקוד היא דווקא אנטמן (שניתן לראות שחזר כבר בטריילר) המגושם שקיבל תדמית של דמות לא חכמה במיוחד מגיע  עם תכנית (אם כי עדיין לא גמורה) להחזיר את המצב לקדמותו והוא מצליח להזרים את כל הכוח המדוכא משנתו לקחת את עצמם בידיים ולגבש תכנית פעולה יחד.

אף טריילר וטיזר לא משקף בצורה אמיתית את מהלך הסרט ולא משנה כמה ספקולציות הבאתי לסרט ולפתרונות השונים שיכולים להיות מוצעים בו, הפתרון שהתברר כמה שעבדו עליו כל הסרט היה מעבר למה שיכולתי לחשוב אך במקום מסויים העלה אצלי ואצל שאר הצופים את התחושה של "וואלה, איך לא חשבתי על זה". הסרט מחזיר את הפוקוס לנוקמים הראשון, לצוות המקורי של ששת הנוקמים (ונספחים ששרדו) שב"אורח פלא" יצאו כולם ללא פגע מנקישתו האכזרית של ת'אנוס ויוצר סוג של רגש נוסטלגי ומהנה לראות את הצוות הישן חוזר לעבוד יחד כמו במתקפה של לוקי על ניו יורק לפני שבע שנים.

עכשיו קצת בנימה אישית:

הסרט היה מעין סגירת מעגל אישית בשבילי, בהתחשב בעובדה שאיירון מן הראשון (שהוא גם הסרט הראשון ביקום הקולנועי) יצא כשעוד הייתי בייסודי, ומאז חיכיתי לכל סרט שיצא בציפייה רבה. עכשיו לאחר 11 שנים אני מאמין שהבימאים של הסרט (אנטוני וג'ו רוסו) נתנו את הסיום המרשים ביותר שיכולתי לתאר לעצמי לסרט כזה חשוב, בצורה מצחיקה, הירואית ומרגשת כמו שאפשר לצפות מכל סרט גיבורים קלאסי.

הציון: 10/10: