חיפוש בפורום

תקללו את @Ronengg

תפסיקו ללכלך את הדשא / טור הספורט כבר מזמן לא נקי והכל שואו אחד גדול – המשחק של ברצלונה מול פ.ס.ז' הוכיח את זה. מי שמתעלם מהתופעה המכוערת של צוללנים ומקבל אותה, מונע מעצמו את זכות הביקורת. לשחר אמאנו נמאס מרמאים. המשחק של ברצלונה מול פריז סן ז'רמן שבר את כל השיאים, ולאו דווקא הספורטיביים. הוא הוכיח, שוב, שיש מי שחושב שהספורט כבר לא צריך להיות נקי, שהכל שואו אחד גדול שבו שחקנים יכולים להתחזות, להפיל את עצמם ברחבה כדי לסחוט פנדל ולהטעות את השופטים ולנצח בעזרת רמאות. מי שמתעלם מהתופעה המכוערת הזאת של צוללנים דוגמת לואיס סוארס (שעוד לפני הפנדל שקיבל, ניסה לסחוט אחד אחר ולא הצליח) ראוי שיעבור לראות WWE שבו הכל מבוים ויימנע מכדורגל מכוער, כזה שהניצחון בו הפך למטרת על - גם במחיר של ביזוי המעמד כולו. בעתיד. מי שמוכן לסבול תופעות של שחקנים מתחזים, כמו למשל שגיא כהן שאמר "שידוע ששחקני ברצלונה נוטים ליפול, אז לא צריך לגעת בהם", בעצם יוצר מצב של פייק ספורט, כי הוא מאשים את הקורבן. כי מה ההבדל בין אתלטים שנוטלים ממריצים כדי לגבור על יריב טוב מהם, לבין שחקנים שפשוט הורסים את המשחק ומבזים את הערך הספורטיבי כדי להשיג יתרון בצורה לא הוגנת. שופט מקבל במשחק מאות החלטות, חלקן שגויות, אבל מי שעולה למגרש במטרה להכשילו בכוונה, בין אם קוראים לך סוארס, ניימאר, איתי שכטר או ערן זהבי, חוטא למקצוע שהוא עובד בו. מה אתה שווה אם השגת ניצחון ברמאות, אם קיבלת פנדל אחרי שזרקת את עצמך ברחבה או גרמת להרחקת שחקן יריב כדי להשיג יתרון? שחקני פ.ס.ז' כועסים על השופט(צילום: EPA) בישראל לא חסרות תופעות מכוערות. שחקנים שנמרחים על הדשא וקמים מיד אחרי שמבינים שאיש לא אכל את ההצגה שלהם, אחרים שמתאוששים באורח פלא אחרי שהשחקן שנגע בהם קלות קיבל צהוב או אדום, שלא לדבר על צוללים ברחבה כדי לסחוט פנדל. קלות הראש שנוהגים בשחקנים כאלה היא גם זו שמעודדת אותם להמשיך. המאמנים שלהם מפגינים חוסר אכפתיות כלפי התופעה שאולי תעזור להם להישאר עוד שבוע על הקווים, ואליהם מצטרפים שורה של אנשי תקשורת שפשוט מתייחסים לכך בהומור או מחזקים את התופעה בשם ההיסטוריה, במקום לגנות את הכיעור הזה שהורס את הענף כולו, ומבזה את הספורטאים האמיתיים וגם את הקהל שבא לראות ספורט, ומקבל "שחקנים" רמאים. מתחזה שתואר כגיבור. לואיס סוארס(צילום: getty images) תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מתלוננים על שופט שטעה. כי אחרי הכל, מי שמקבל תופעה של מתחזים כמו סוארס ועוד הופך אותם לגיבורים, מונע מעצמו את זכות הביקורת במקרהשזה יפעל נגד הקבוצה שלו, ובעיקר מאפשר לאחרים ללכלך את המשחק שהוא כל כך אוהב. קרדיט לווינט!

היחצ"נים של הרוש הכניעו את אלישע / טור בקמפיין מתוזמר היטב מנסים לשכנע אותנו שאריאל הרוש חייב לפתוח בשער נבחרת ישראל מול ספרד, אף על פי שהוא משחק במדי נועלת הטבלה ולא מפגין יציבות. למה לא לתת את המפתחות בין הקורות לאופיר מרציאנו או לגיא חיימוב? כנראה כי אין להם לובי תקשורתי חזק כל כך. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, אריאל הרוש יהיה זה שיעמוד בין הקורות של נבחרת ישראלבמשחק חסר הסיכוי מול ספרד. ככה זה כשפרשני הבית וחברים של הסוכן שלו מנהלים קמפיין אינטנסיבי למען שוער הפועל תל אביב, שקיבל הזדמנות במשחק ידידות מול מקסיקו לפני שנתיים והציג יכולת חושך, ואפילו ספג צמד מול הונדורס החלשה, אבל נהנה מיחסי ציבור טובים. המשפט החוזר בשידורי הכדורגל הישראלי בעת האחרונה הוא "אם זה היה תלוי בי, אריאל הרוש היה עומד בין הקורות במשחק מול ספרד", ותמים מי שחושב שזה מקרי. קמפיין מתוזמר כזה לא נראה כאן מזמן. בטח בהתחשב בכך שהשוער נמצא בין הקורות של נועלת הטבלה, לא היה בשום מבחן אירופי העונה וסופג מחלוצי הליגה המאיימים 26 שערים ב-25 משחקים. וכבר הוכח שכשיש לחץ, כמו בדברי הביקורת של ערן זהבי על התפקוד שלו במגרש - אלישע לוי נכנע. צפוי להיכנע שוב ללחץ. אלישע לוי(צילום: יאיר שגיא) לא הוכיח שהוא ראוי לעמוד בשער נבחרת. אריאל הרוש(צילום: ראובן שוורץ) מי שרצה הוכחה לג'וב התפור של הרוש, קיבל אותה בזימון למחנה האימונים של שני שוערים חסרי ניסיון כמו בוריס קליימן ומחמוד קנדיל, שישמשו תפאורה להחלטה הצפויה. למה לא לזמן למשל את אופיר מרציאנו, שכבר צבר ניסיון במדי הנבחרת ונמצא בסקוטלנד, ולבחון את יכולותיו הנוכחיות? כי אין לו לובי תקשורתי? גיא חיימוב, שאף שיחק בחו"ל וכעת לובש את אפודת השוער הראשון של האלופה מבאר שבע, היה ראוי להזמנה אף הוא. מדובר בשני שוערים שיכולים בקלות לאיים על מקומו של הרוש, כך שאת החישובים ניתן לעשות לבד. שוער הוא לא סתם עוד שחקן. מי שעומד בין הקורות צריך לדעת כמה שבועות מראש שהוא שוער ראשון, ממש כמו שגוטמן סמך ידיו על מרציאנו לאורך כל הקמפיין האחרון שלו. במצב הנוכחי, כשגורש מורחק בגלל צהובים, אלישע לוי חייב להכריז מי השוער שלו או לפחות לזמן שוערים בכירים ומנוסים יותר כדי לקבל תמונת מצב אמיתית. לוי, כך נדמה, נכנע שוב לקמפיין תקשורתי במקום להעמיד למבחן את העמדה הכי חשובה על המגרש. במקום זאת, יקבלו התומכים של הרוש את מבוקשם והמאמן הלאומי יקבל את מה שהוא רוצה יותר מכל - שקט ופרגון. בכר. מנהל גנון(צילום: אבי רוקח) קרדיט לווינט!