חיפוש בפורום

יש לי חבר עם 882 סאבים ואנחנו קלאן שהוא יחסית די טוב ואנחנו רוצים להיכנס לטורניר השאלה היא איך אנחנו ניכנס נשמח לעזרה ותשובה מהירה תודה!

תענוג להיכנס לפורום מסוים ולקלוט 2 באנרים ענקיים של פסטיבל הגיימינג שלנו שהולך להתקיים בעוד כחודשיים ? לפרטים נוספים: https://ultimate.org.il מי מגיע?

רנדל ג'יימס מארקנסו, צפה מהצד בהורים שיצאו מהבית והשאירו את בנותיהם לבד, הוא טיפס בשעת לילה מאוחרת דרך חלון פתוח לחדרם של שתי אחיות צעירות שישנו. לאחר שהצליח להיכנס לתוך חדרם של הילדות בנות ה 6 ו 7, ג'יימס הופתע בקבלת פנים לא צפויה של כלב הפיטבול המשפחתי, הכלב מיד זינק להגנת הילדות ותקף את האנס בכל גופו, כולל נשיכה ישירה באיבר מינו. המהומה שפרצה בחדר הילדות הזניקה מיד את הוריהם של הבנות אשר התקשרו מיד למשטרה. לדברי האב, בזמן בו הוא התקשר למשטרה, הוא שם לב שהתוקף אינו מסוגל לברוח עקב הפציעות החמורות בכל גופו. לאחר שהמשטרה הגיעה לבית המשפחה, ג'יימס הובהל לבית החולים המקומי, שם צוות הרופאים בדק את פצעיו וקבע שאין להם מה לעשות עם האזור האינטימי מאחר ואיבר מינו נבלע על ידי הפיטבול. למרות הפגיעה הקשה, צוות הרופאים הצליח לייצב את מצבו, בעוד שהוא איבד המון דם וסבל מכאבים חזקים – מצבו הוגדר יציב. עוד נמסר מצוות הרופאים שלמרות פציעותיו החמורות, ג'יימס יצא ממצב של סכנת חיים ונכניס למצב "משנה חיים". המשפחה, אשר בחרה להישאר בעילום שם, אמרו שהם אסירי תודה לכלב שלהם שהיה בזמן ובמקום הנכון כדי להגן על בנותיהם הצעירות מפני התוקף. "ללא ספק, הוא הגיבור שלנו. הוא יקבל סטייק גדול עוד היום", אמרה האם. תושבי השכונה תיארו את המקרה שהתרחש בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, כ"בלתי רגילה לשכונה" בה הם מתגוררים. אחד השכנים סיפר שהם תמיד משאירים את חלונות הבית פתוחים בלילות והוסיף, "עד המקרה הזה, מעולם לא פחדנו או חששנו מסכנה שכזו". תושב נוסף תיאר שהוא התעורר מהצרחות של הפדופיל במהלך האירוע, "אם הצרחות הצליחו להעיר אותי בשעה כה מאוחרת, אתם יכולים להבין כמה סבל וכאב התוקף עבר, אני חושב שהוא העיר את כל השכונה עם הצרחות שלו, זה היה נשמע ממש כמו סרט אימה וזה נמשך 20 דקות!". סגן מפקד המשטרה, דודסון, אמר בהצהרה שהמשפחה "הייתה ברת מזל גדול" שכלב הפיטבול שלהם היה במקום שבו הפדופיל ניסה לבצע את זממו, ובזכות הכלב התוקף יבוא על עונשו". הוא הוסיף, "גבר נכנס בשעת לילה מאוחרת לבית המשפחה עם כוונות בלתי חוקיות, אך למרבה המזל חיית המחמד של המשפחה הייתה בעלת היכולות למנוע תקיפה רצינית של הפדופיל", אנחנו חוקרים כעת את התלונה על ניסיון של תקיפה מינית, והחשוד ילקח למעצר ברגע שישתחרר מבית החולים ויתאושש מפציעתו". כלב הפיטבול לא נשאר חייב, ולפי הדיווחים יתכן והוא בלע את איבר מינו של התוקף. המשפחה מסרה בתגובה: "אין מה למהר, האנס לא יהיה זקוק לו בזמן הקרוב". פורסם במקור – מתלוצצים כתבה מהאתר - פשפוק

סיפור שווה קריאה על הקשר הקרואטי של ברצלונה. קרדיט: http://www.barcamania.co.il/בחור-קרואטי-נכנס-לבר/ איוון ראקיטיץ’ מספר ב-The Players Tribune איך שתייה בבר של מלון לקחה את הקריירה שלו לרמה אחרת לגמרי. הקטע המלא מתורגם לפניכם: יש לי סיפור להוליווד. זאת קומדיה רומנטית. אבל היא למעשה אמיתית. היא מתחילה עם בחור קרואטי שנכנס לבר… השנה הייתה 2011. הייתי בן 21. הגעתי לספרד ממש מאוחר — אולי 10 בלילה. שיחקתי במדי שאלקה בגרמניה ב-4 השנים שלפני כן, וסביליה הייתה מוכנה לחלוטין להחתים אותי בבוקר למחרת. כל שעליי היה לעשות היה לעבור את המבדקים הרפואיים ולחתום על הניירת. אחי הגדול דיאן נסע עמי, וכשהגענו למלון, אכלנו ארוחת ערב מאוחרת עם כמה אנשים מהמועדון. מאיזושהי סיבה, הייתי קצת לחוץ אחרי הארוחה, וידעתי שלא אוכל לישון. אז אמרתי לאחי: “בוא נשתה משהו ואז נלך למיטה.” המילים האלה שינו את חיי. כי מסתבר שהאישה שעבדה באותו זמן בבר במלון הייתה… וואו. זה החלק בסרט בו הכול קורה בהילוך איטי, אתם יודעים? היא הייתה כל כך יפה. אמרתי לעצמי, אוקיי, סביליה. וואו. אני אוהב את המקום הזה. אבל לא יכולתי לומר לה דבר מלבד “אולה”, כי לא ידעתי כלל ספרדית. דיברתי גרמנית, אנגלית, איטלקית, צרפתית, סרבו-קרואטית, אבל לא ספרדית. זה היה נוראי. אז אחי ואני ישבנו שם, משוחחים, כשמישהו ממועדון אירופי גדול אחר התקשר לטלפון של אחי. הם אמרו שהם שמעו שהגענו לסביליה, והם רצו לשלוח מטוס שיאסוף אותנו כך שנחתום אצלם במקום. לא היה לנו סיכום רשמי עם סביליה עדיין. זה היה צעד גדול מבחינתי לעבור לספרד, ואולי גם סיכון גדול. מדינה חדשה, שפה חדשה. לא הכרתי שם אף אחד. הקבוצה שרצתה לשלוח מטוס עבורי — בואו פשוט נאמר שזו הייתה התאמה קלה יותר. אז אחי אמר: “מה אתה רוצה לעשות?” “טוב… אמרתי ‘כן’ לנשיא של סביליה כבר, והמילים שלי שוות יותר מחתימה.”, עניתי לו. לכך השיב: “בסדר, אומר להם.” הצבעתי לצד השני של הבר ואמרתי: “אתה רואה את המלצרית שלנו? אני הולך לשחק כאן בסביליה, ואני הולך להתחתן עם האישה הזו.” אחי צחק. הוא אמר: “אוקיי, מה שתגיד.” הוא חשב שהתבדחתי. המלצרית חזרה ושאלה אם סיימנו, ואני אמרתי לאחי: “אתה יודע, אני עדיין קצת לחוץ. אני לא חושב שאני מסוגל לישון. בוא נשתה עוד משהו.” למחרת, חתמתי על החוזה שלי עם סביליה, וגרתי במלון הזה במשך שלושה חודשים בזמן שחיפשתי בית. כך כל בוקר הלכתי לבר במלון, הזמנתי קפה ופנטה תפוזים, כדי שאוכל לראות את המלצרית היפיפייה. כל שידעתי היה ששמה היה ראקל. היא לא דיברה אנגלית, ואני לא דיברתי ספרדית. אז כל יום… “בואנוס דיאס, ראקל. און קפה אי און פנטה נרנחה” (בוקר טוב, ראקל. קפה ופנטה תפוזים.) אני לא יודע איך להסביר את זה. לפעמים, אתה פוגש מישהו ופשוט יש לך תחושה שונה. כל פעם שראיתי אותה, זה היה כאילו פצצה התפוצצה בתוכי. שבוע אחרי שבוע, התחלתי ללמוד באיטיות כמה מילים בספרדית, ואם התקשיתי, השתמשתי המון בידיים שלי כדי לנסות להסביר מה ניסיתי לומר לה. היא חשבה שזה היה מצחיק. היא הייתה כזה: “אני… ג’יין. אתה… טרזן.” שתיתי כל כך הרבה קפה וזה היה מגוחך. ככל הנראה הזמנתי אותה לצאת 20 או 30 פעמים. היא אף פעם לא אמרה לא, אבל היא תמיד נתנה תירוץ שהיא צריכה לעבוד ואז ללכת לישון. אחרי 3 חודשים עברתי לגור בבית שלי, ואני זוכר שהרגשתי עצוב מאוד, כי חשבתי שאולי זה נגמר. אבל לא ויתרתי. עדיין נסעתי לתוך העיר כדי לשתות קפה במלון כל הזמן. אם היא לא עבדה, מיד יצאתי החוצה והלכתי למקום אחר. אם היא הייתה שם, זה עשה לי את היום. בנקודה הזו, הספרדית שלי השתפרה, אז יכולנו לדבר קצת יותר. אילצתי את עצמי לצפות בטלוויזיה הספרדית והקשבתי לספרדית ברדיו כל הזמן. אני חושב שאני בר-מזל, כי מאיזו סיבה שלא תהיה, לאנשים מחבל הבלקן יש כישרון בלמידת שפות. יום אחד, ראקל סוף-סוף הסבירה למה היא לא מוכנה לצאת איתי. היא אמרה: “אתה כדורגלן. אולי תעבור למדינה אחרת בשנה הבאה. מצטערת, אבל לא.” אתם יודעים, אני לא האיש הגדול ביותר בעולם, אז חשבתי, שיט, אולי היא רואה אותה והיא לא חושבת שאני הולך להיות ממש טוב וסביליה תמכור אותי בקיץ. חלק מהמוטיבציה שלי כשהלכתי לאימונים הייתה לבסס את מעמדי בסגל כך שאוכל להישאר בסביבה לזמן מה והבחורה הזו סוף-סוף תצא איתי לארוחת ערב. זה באמת לקח לי 7 חודשים. הגעתי ב-27 בינואר. ב-20 באוגוסט, קיבלתי את ההודעה הזו: “היא שותה בבר עם אחותה! לא עובדת!” תראו, בנקודה הזו, פחות או יותר כולם בעיר ידעו את הסיפור שלי, כך שאם היה מישהו בבר הוא היה מדווח לי בהודעות. אני מסרב לחשוף את המקור שלי. ? קראתי לחבר ונסענו ישר למלון, והתיישבתי לצד ראקל, ואז אמרתי: “אוקיי, את לא עובדת. הנה יש לך זמן לאכול איתי ארוחת ערב.” היא הייתה מופתעת. היא אמרה שהיא לא יודעת, אולי… אמרתי: “לא. אני לא עוזב. אני יודע שאת עם אחותך והכול, אבל אנחנו חייבים להתחיל היום. בואי נלך, נלך כולנו.” אז כולנו יצאנו ביחד. למחרת, נפגשנו לארוחת צהריים, ומאז ועד היום אנחנו ביחד. 6 שנים ביחד, עם שתי בנות מדהימות עכשיו. וזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. זה היה קשה יותר מלזכות בליגת האלופות, וזה לקח כמעט אותו זמן. זה היה מצחיק במיוחד כשפגשתי את המשפחה שלה בפעם הראשונה. בנקודה הזו, הרגשתי די בטוח עם הספרדית שלי, אבל כשאתה נתקל במשפחה גדולה, ו… אלוהים, הם דיברו כל כך מהר, ועם המבטא של סביליה, שהוא קצת שונה. אבא שלה ניסה להתבדח עמי, ולא היה לי שום מושג מה לעזאזל אמר. פשוט העמדתי פנים שאני מבין וצחקתי בכל מקרה. אבל הוא ידע שאין לי מושג מה הולך, אז בסוף הוא אמר: “זה לא משנה. תן לי חודשיים-שלושה ותבין הכול.” אני חושב שזה האופי המיוחד של האנשים בסביליה. יש להם נפש מאוד פתוחה והם מקבלים את כולם כמו משפחה. זה היה מצחיק כי לאשתי לא אכפת מכדורגל בכלל, אז חשבתי שאולי המשפחה שלה אותו הדבר. אבל כולם אוהדים גדולים של סביליה. סבא של אשתי כבר נפטר כשהכרתי אותה, אך אביה סיפר לי שכשהם הלכו לבית החולים בימיו האחרונים, האחיות הסירו את בגדיו והלבישו אותו בלבוש של בית חולים, אך כשניסו להסיר את שעונו, הוא סירב. זה היה השעון המיוחד של סביליה שלו. הוא אמר: “לא, זה נשאר איתי. עד הסוף. אם אני הולך, אני הולך עם המועדון.” אני חושב שאנשים לא באמת מבינים כמה הכדורגלנים מושפעים על ידי האנשים שבחייהם. כשאנחנו מרואיינים, אנשים תמיד שואלים על מאמנים ועל טקטיקות ועל אימונים, אבל הם כמעט אף פעם לא שואלים מה הולך מחוץ למגרש. ועבורי, זה חשוב לא פחות מאשר הקריירה שלך. בפרק זמן של שש שנים, עברתי משווייץ לגרמניה לספרד, וזו הייתה חוויה באמת אינטנסיבית ולפעמים גם בודדה. הייתי שחקן טוב מאוד בבזל ובשאלקה, אבל תמיד הרגשתי שחסר לי משהו. כשפגשתי את אשתי, הרגשתי כאילו באמת היה לי משהו לשחק עבורו, והקריירה שלי הגיעה לרמה אחרת לגמרי לאחר מכן. חווינו שנים מיוחדות בסביליה. ב-2013, נבחרתי לקפטן הזר הראשון במועדון מאז מרדונה. זה היה כבוד כה מיוחד עבורי, בייחוד בגלל המשמעות האדירה של המועדון לסבא של אשתי. זה גם היה רגע שאני מאוד גאה בו בגלל ההיסטוריה שלי. הוריי מקרואטיה, אבל הם היגרו לשווייץ ממש לפני תחילת המלחמה הבוסנית כי הם הרגישו את הסכנה מתקרבת. גדלתי בשווייץ והערצתי את רוברט פרוסינצ’קי. הוא היה גיבור לקרואטים, והוא שיחק בריאל מדריד, ברצלונה וסביליה כשהייתי ילד. היה לי מזל שהיו לי חיים נורמליים מאוד עם חבריי בשווייץ, מבלי להיפגע מהמלחמה. אך לתקופה ארוכה, זה היה בלתי אפשרי למשפחתי לחזור לקרואטיה. אני חושב שהפעם הראשונה שבה חזרנו הייתה כשהייתי בן 7, רק כדי לראות את סבא וסבתא שלי. אז מבחינתי, ללכת לבית הספר בשווייץ, מוקף בחברים שווייצריים, הזהות הקרואטית שלי נקשרה לפרוסינצ’קי ולנבחרת הלאומית. אמא שלי אוהבת לספר סיפור. כשהתחלתי ללמוד בבית הספר, חזרתי הביתה אחרי היום השלישי או הרביעי ואמרתי: “אמא, אני לא רוצה ללכת יותר. אני רק רוצה לשחק. כמה שנים אני צריך לעשות את זה?” “9 שנים”, השיבה. “9 שנים? אוקיי, אלך 9 שנים, אבל לא אף יום נוסף.”, אמרתי לה. וזה פחות או יותר איך שזה קרה. בגיל 17, התחלתי לשחק כדורגל מקצועני בבזל. החלום שלי היה ברור מאוד. רציתי להיות רוברט פרוסינצ’קי. אז להיות מסוגל לשחק בספרד כמוהו, ואף להיבחר כקפטן של סביליה, זה היה פשוט נפלא. כשברצלונה רצתה להחתים אותי ב-2014, זו הייתה חוויה די מעניינת, כי המשפחה של אשתי כמובן רצתה שאשאר. אבל הם גם ידעו שיש לך רק הזדמנות אחת לעבור למועדון הגדול בעולם. אז בסוף, הם תמכו בכל בחירה שיכולתי לעשות. זו הייתה החלטה די קשה עבורנו — הרבה יותר קשה ממה שאתם מסוגלים לחשוב. אבל המועדון אמר שהם מרוצים מהסכום שברצלונה היו מוכנים לשלם, והם תמכו במעבר. זה שימח אותי מאוד שעזבתי בדרכי נועם, כי כל חיי השתנו בסביליה. אביה של אשתי היה כזה: “אוקיי, בהצלחה, אבל כשאתם תשחקו נגד סביליה… טוב, אני מצטער.” זה החלום של כל ילד לשחק בברצלונה. אני זוכר שכשהגעתי להצגה, הלכתי לחדר ההלבשה, והם שמו את הנעליים שלי כך שיחכו לי בתא שלי, וקיבלתי עור ברווז כשהסתכלתי עליהן. חשבתי לעצמי, אלו לא סתם נעליים. אלו נעלי הברצלונה שלי. כשחקן, מובן שאתה רוצה לנצח במשחקים ולזכות בתארים. אבל להיות חלק מהמועדון הזה, זה משהו שונה. עם כל הכבוד לכל המועדונים הגדולים האחרים, בברצלונה אני חושב שיש תחושה מיוחדת עם כל האנשים של העיר וכל האנשים מרחבי העולם. כפליימייקר, בורכתי בכך שאני משחק עם שחקני ההתקפה הגדולים בעולם. עם מסי, למשל, כל העולם רואה את הגאוניות שלו במשחקים. אבל אתה צריך להכפיל את זה ב-20 או ב-50 כדי להגיע למה שהוא עושה באימונים. זה אושר עבורי, פשוט כמעריץ של כדורגל טהור, להיות מסוגל לשחק עמו כל יום. אבל זה לא רק הוא. אלו היו ניימאר וצ’אבי, ועכשיו סוארס, אינייסטה, פיקה. יש קצב מסוים בדרך בה אנו מנסים לשחק, זה כמו מכונה גדולה. כשאתה לוחץ על הכפתור, כל הכפתורים בפנים כבר יודעים מה לעשות. זה דבר אחד לראות את זה בטלוויזיה או לשחק נגד ברצלונה, וזה דבר אחר לחוות את זה בעצמך. אם אתה לא נהנה מכדורגל בברצלונה, אתה לא נהנה מכדורגל בכלל. עבורי, כל יום הוא עונג אם אני משחק כדורגל. עזבתי את שווייץ לפני 10 שנים כדי לרדוף אחרי החלום שלי בחו”ל, ואני מאוד בר-מזל שהגעתי בסופו של דבר לכאן, לברצלונה. אני מקווה ללבוש את החולצה הזו עוד שנים רבות. אני חושב שכשהגעתי לכאן, חלק מהשחקנים היו קצת מופתעים מהרמה של הספרדית שלי, עם המבטא הסביליאני, וזה היה מועיל מאוד עבורי בהתאמה שלי בתרבות של חדר ההלבשה. אני חייב להודות לאשתי על כך. היא הסיבה שבגללה גדלתי מטרזן, לקפטן של סביליה, לאלוף בברצלונה. הבת הבכורה שלנו בת 4 היום, והיא מתחילה להבין כמה ברצינות אנשים מתייחסים לכדורגל בברצלונה. אנחנו מנסים לנבא האם היא תהיה אובססיבית לכדורגל כמוני או שלא יהיה לה אכפת בכלל כמו אמה. כרגע, היא סוג של באמצע. אם אני צופה בכדורגל בטלוויזיה בבית ומישהו אחר מבקיע, היא מתעצבנת מאוד. היא אומרת: “לא! אתה צריך להבקיע את השער!” זה אפילו לא משנה אם זה מסי או סוארס. זה לא טוב מספיק. זה חייב להיות אבא שמבקיע. הוא לא יכול לבשל, הוא חייב להבקיע. אז אני עושה את המיטב. אולי אנסה לדבר עם לאו על זה. ?

כותרת, אני פשוט טוען את המפה שיצרתי ואז שמנסים להיכנס לטים אי אפשר כי זה רושם שכל הטימים פול ואפשר להיכנס רק לספקטייט. דברים שעשיתי: 1. יש ספאונים של 2 הטימים 2. אף אחד מהם לא נוגע ברצפה 3. אין שום LEAKS 4. קראתי את כל מה שיש בגוגל על זה ושום דבר לא עובד המפה לא גמורה אבל אני רוצה לנסות אותה ולראות אם דברים עובדים וזה, בבקשה שרק מי שעוזר יענה וינסה לא להביא תשובות שמצא בגוגל כי באמת ניסיתי הכל. תודה מראש :)!